"רימון", צעק אחד מלוחמי המילואים וזרק אבן לתוך המבנה. "אש אש אש!", זעק החייל שלצידו וירה, בתרגיל, מבעד לפתח. יממה בלבד לפני העלייה הראשונה של מילואימניקים מגדוד 8106 לפעילות לתוך מחנה ג'נין, ורגע לפני הפיגוע הקשה בסמוך לברוכין שבו נרצחה בשבוע שעבר צאלה גז, הצטרפנו ללוחמים, שנערכו ללחימה באזור המאתגר ביותר בג'נין.
בשנה וחצי האחרונות קל לשכוח כמה נפיצה גזרת יהודה ושומרון. כשלוחמי צה"ל נלחמים ברצועת עזה, כשמטוסי חיל האוויר תוקפים בתימן וכשיש נוכחות ישראלית בלבנון ובסוריה, איו"ש נתפסת לעיתים כחצר האחורית. אך הפיגוע הקשה בשומרון שבו נרצחה צאלה גז ז"ל הזכיר עד כמה הגזרה ששוכנת במרחק יריקה ממרכז הארץ יכולה להתפוצץ בכל רגע נתון.
במסגרת מבצע חומת ברזל, שנערך בצפון השומרון בחודשים האחרונים, נכנסו לראשונה מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל לוחמים סדירים של חטיבת הנח"ל לקווים וללחימה בשטח, אך לצורך התמרון המתקרב היו דרושים ברצועת עזה. מסיבה זו, לראשונה מאז מבצע חומת מגן ב־2002, הוחלט להכניס כוחות מילואים אל מחנה ג'נין המסוכן. זמן קצר לפני הפיגוע הקשה שבו נרצחה צאלה גז עזבו לוחמי גדוד 932 של הנח"ל את הגזרה, שהיא הגזרה הגדודית הגדולה ביותר ביו"ש, בדרכם לרצועת עזה לקראת התמרון הנרחב. אותם החליפו לוחמי גדוד המילואים 5053.
סא"ל א', מפקד הגדוד, שיתף בראיון על תחושותיו ועל הפעילות רגע לפני העזיבה. "הגדוד תפס את הגזרה הכי גדולה ביהודה ושומרון. כל מה שזולג ממ"פ (מחנה פליטים, ח"ג) ג'נין מגיע אלי, הכל מתנקז למרכז חטיבת אפרים. חזרנו לאיו"ש אחרי פעילות ארוכה מאוד ברצועת עזה עם שינוי גישה משמעותי מאוד לעומת מה שהיה קודם למלחמה".
"בניגוד לרצועה, ביו"ש האחריות המוטלת על כתפי הלוחמים בשטח גדולה בהרבה", אומר המג"ד. "בסוף כמה לוחמים שתופסים את המשימה בקצה הם אלו שיתמודדו עם האירוע". חרף העובדה שהם ירדו מרצועת עזה לשלושה חודשים של פעולות עם תנאים נוחים יותר, מציין סא"ל א', בגדוד לא עשו שום הנחות.
"הגדוד לקח את עצמו לקצה. שמנו לעצמנו כסיסמה – ניצחון בהגנה, ניצחון במלחמה. התקופה של ההגנה ביהודה ושומרון היא לא תקופה למנוחה אלא להגנה על התושבים ולעמוד במשימה שלנו. תפיסת ההגנה שלנו היא לעבוד כמה שיותר רחוק מהיישובים – כדי להגן על היישובים. עבדנו בצורה התקפית, כמה שיותר, כדי לייצר לחץ על חוליות המחבלים, לסגור עליהם ולגרום להם לצאת החוצה".
"איך זה ללכת למילואים של 110 יום במחנה ג'נין?", שאלתי את לוחמי המילואים ברגע של הפוגה מהאימונים המפרכים. מדובר בגדוד מילואים ששייך לחטיבת יהודה, ושחבריו ספגו פיגוע קשה בקו הקודם, כשאחד הלוחמים נפצע קשה בפיגוע דריסה ורגלו נקטעה. בפעם השנייה בתוך שנה הלוחמים עולים לקו, הפעם מאתגר הרבה יותר גם מבחינת המיקום וגם מבחינת אורך השירות.
רס"ר (מיל') א', מפקד צוות בגדוד משיב: "אנחנו נכנסים עכשיו עמוק ללחימה. אמנם זה לא עזה, אבל זו לחימה שהיא לא פחות חשובה למאמץ של כל המלחמה שמתנהלת בישראל. זו פעם ראשונה שאנחנו עולים בעצם לאזור אחר. בעשור האחרון אנחנו משרתים במילואים באזור יהודה, מכירים כל נקודה. כעת אנחנו מגיעים למקום חדש, שבו עדיין לא היו כוחות מילואים.
"צריך לומר שלסדירים יש הרבה יותר מיומנות, ציוד לחימה טוב יותר, ואין להם את המורכבות של המשפחה, אבל אנחנו לא מתלוננים – אנחנו מבינים שזה חלק מלהיות ישראלי, מלהיות יהודי. זו המטרה – להתגייס כמה שצריך עד שיחזירו את כל החטופים, עד שהמלחמה תסתיים בניצחון מוחלט, החטופים יוחזרו ויוחזר הביטחון לכל היישובים בארץ".
רעל בעיניים
הכניסה למחנה ג'נין מעוררת בקרב הלוחמים תחושה של תכלית ומשמעות. "התחושה היא טובה", אומר רס"ר א'. "בכל המלחמה היה לנו חסך שאנחנו לא חלק מהלחימה. אנחנו הרבה חבר'ה יוצאי סיירות – סיירת חרוב, עוקץ, דובדבן – הגדוד מאוד חזק, מאוד לוחם. והיתה תחושה של החמצה שלא היינו עד היום במאמץ המלחמתי ההתקפי. היינו במערכה הגנתית, שאינה פחות חשובה – אבל עכשיו אנחנו סוף־סוף מקבלים את הזכות להיות חלק מהמערכה ההתקפית, ובאמת להיכנס לעומק הלחימה. זה מרים את המורל".
בסיס האימונים הפיקודי בלכיש עובד ללא הפסקה מאז 7 באוקטובר בצורה אינטנסיבית מאוד. סא"ל א', מפקד בית הספר ללחימה בבסיס, אומר כי הוא רואה את העלייה ביעילות של לוחמי המילואים לנוכח מאות ימי המילואים ששירתו.
"הלוחמים האלו משרתים מעל 300 ימי מילואים ברובם, ואנחנו רואים את זה היטב ברמת האימון, הכשירות והמוכנות. לעיתים הם ברמה של גדוד סדיר ואפילו מתעלים עליו", אומר סא"ל א'. "יש כאן רמת מוטיבציה גדולה מאוד ואימון ברמה גבוהה". ההכנה למשימה בג'נין, הוא מציין, דרשה התאמות מיוחדות: "עשינו את השינוי המתבקש – הפניה לאירועים יותר מורכבים, תרחישים ותרגילים שהם צעד אחד קדימה". הוא מדגיש את ייחודיות האימון לקראת הכניסה לג'נין: "הגדודים האלה חווים אימון שונה מגדוד רגיל שבא להגנה ביו"ש, בעיקר בהבנה שהגדוד הזה הולך לפעול בעומק, הולך ללחימה".
סגן ע', חונך לחימה בבא"פ, מתפנה להסביר את ההבדל המהותי בין הלחימה בג'נין לבין משימות אחרות: "זו לחימה שמשולבת עם מאפיינים של איו"ש. בתוך הלחימה אתה פתאום עושה מחסום צ'קפוינט, אבל מצד שני יש לך מערכת טרור מאורגנת, עם נשק ומטענים. אתה נכנס לאיום שהוא אחר מאזורים אחרים באיו"ש – זו לא תפיסת קו, זו כניסה ללחימה".
רס"ן (מיל') נ', סגן מפקד הגדוד, מביט על הלוחמים מתאמנים. הוא בן 34 ואב לשלושה. בנו הקטן, בארי, נולד במהלך הקו האחרון שעשו. "אשתי היתה בחודש התשיעי, הגעתי לברית בדקה התשעים", הוא משתף. לדבריו, אף שצפון השומרון נתפס כגזרה יותר מאתגרת, העובדה כי בקו הקודם של הגדוד, ביהודה, התרחש פיגוע קשה, מוכיחה כי גם אזורים שנתפסים כפחות בעייתיים הם נפיצים. "הכל יכול לקרות. גם ביהודה אתה יכול למצוא את עצמך באותה תצורה כמו ג'נין. נכון, יש כאן אתגר חדש, אבל אנחנו נערכים אליו, גם מנטלית וגם מקצועית, כדי שנהיה מוכנים לכל מצב.אני רואה את המשימה כהזדמנות מעולה להציג את היכולות הגבוהות שלנו, לצד ענווה והבנה שאנחנו צריכים להגיע וללמוד את הדברים".
באחד מהמבנים מתאמן צוות מיומן במיוחד. מדובר בכוח שפעל במנותק מהגדוד בשנה האחרונה גם ברצועת עזה ובלבנון. אחד הלוחמים הוא א', שהתפרסם לאחרונה שלא בטובתו כרבש"ץ היישוב מלאכי השלום, שקפץ לאירוע כאיש ביטחון ונעצר לאחר מכן לחקירה. הוא מסרב לתת לתקרית שהתרחשה להשפיע עליו.
"האנשים שאתה רואה כאן חזרו עכשיו מלבנון. אתה שואל אותי איך זה לקבל צו של 110 ימים, אבל זה לא שאחר כך האנשים חוזרים הביתה, אנחנו פשוט מסתפחים הלאה", הוא מספר. "יש כאן אנשים שמנסים כל הזמן לחזור לחיי השגרה שלהם, וזה בהחלט מאתגר, ויש כאלו שאומרים – כרגע העבודה שלי נגמרה. אני לוחם במשרה מלאה".
את ההודעה על כך שהם עולים לג'נין הם קיבלו ימים ספורים בלבד לפני שעלו בפועל. רס"ן (מיל') ש', מפקד פלוגה, מתאר את ההכנות האינטנסיביות למשימה.
"זה קרה מ־0 ל־100. היתה הבנה באוויר שנצטרך לקפוץ, אבל הפקודה ירדה אלינו רק לפני שבוע. התחלנו להיערך ברמה המנטלית מול הלוחמים, להסביר להם מה מצופה מהם, ולהכין את עצמנו".
הסבב הרביעי
כשנשאל על שיעור ההתייצבות, עונה רס"ן (מיל') ש' בגאווה: "יש לנו אחוזי התייצבות מאוד־מאוד גבוהים למרות שזה סבב רביעי". הוא מוסיף שההתייצבות הגבוהה אינה מובנת מאליה: "המתמטיקה פה היא מאוד פשוטה – אם אנחנו לא נהיה פה, אז מי?".
"המלחמה שיפרה מאוד את ההתמקצעות שלנו, מבחינת הנראות שלנו, מבחינת ההבנה שלנו," מוסיף רס"ן ש' ומציין את חשיבות התמיכה המשפחתית: "הפלוגה הפכה למשפחה, כולם מכירים את כולם – את הנשים, את הילדים, יש קבוצת ווטסאפ לנשות הלוחמים. אנחנו מרגישים שיש גב מאוד גדול למה שאנחנו עושים".
הלוחמים אינם נחים לרגע בתרגולות – פורצים לבתים, נעים בצירים, נחושים לנצל את הזמן שניתן להם לאימון רב ככל שניתן. "אנשים הגיעו לכאן להביא ניצחון למדינת ישראל, להחזיר את שגרת החיים התקינה", מבהיר רס"ן (מיל') נ'. "בשביל זה הם יוצאים מהבית, נותנים את כל מה שיש להם למרות שקשה להם בעסקים, במשפחה ובלימודים. אנחנו רוצים לנצח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
