עם הפרידה הכואבת והקשה מגדי קינדה, שהלך לעולמו היום (שלישי) בגיל 31 אחרי מאבק במחלה קשה, היה זה איציק עובדיה, מנכ”ל מכבי חיפה, שסיפר בהרחבה על קינדה ז”ל בתוכנית הספורט של ישראל ב-102FM בהנחיית דולב נישליס וגידי ליפקין.
שלום איציק, ערב כואב מאוד.
״ערב עצוב לכולנו. ערב עצוב וכואב. אין מילים. אני רוצה להביע את תנחומיי למשפחה שלו, לאשתו ולבנות הקטנות שלו. תחושה של אבל כבד מהסיטואציה. הלם. גם מי שראה את זה מגיע לא ראה את זה מגיע כל כך מהר. זה תפס את כולנו לא מוכנים”.
“מה שהכי עצוב בסיפור הזה זה שמדובר בבחור שאם נאפיין אותו מחוץ למגרש אז המאפיין העיקרי שלו הוא שמחת החיים. דווקא הוא זה שנלקח מאתינו בגיל כל כך צעיר. הוא הצליח להגשים הרבה מהחלומות שלו. יצא לי ללוות אותו מגיל צעיר וגם להיות איתו פה במכבי חיפה. זו סגירת מעגל אישי שלי”.
״הוא התחיל באשדוד, עבר בין היתר גם בבית״ר ירושלים וקנזס וסיים במכבי חיפה. אישיות מאוד מיוחדת. בחור עם המון ביטחון עצמי, חיוך שלא נמחק, אהוב מאוד על כולם. גם בחדר ההלבשה וגם מחוצה לו. הוא היה מאוד מעורב בכל מה שקשור לפעילויות קהילה בכל הנושאים. זה אבל כבד מאוד שנפל על המועדון. זאת מכה מאוד מאוד כואבת״.
אתה ליווית אותו מקרוב והיית לצידו. האם כבר מגיל נוער ראית בו שחקן גדול?
“הוא הגשים את עצמו יפה מאוד עוד מגיל צעיר. כשעבדתי עם מרקו בלבול בנבחרת הצעירה הוא כבר היה מסומן. ג׳קי בן זקן זיהה את הפוטנציאל מגיל מאוד מוקדם וגם עטף אותו ועזר לו להתפתח ולהגשים חלומות. הוא היה מאוד ורסטילי, ידע להתאים את עצמו לכל סיטואציה״.
“לא משנה איפה הוא היה על המגרש הוא ידע איך לעשות את זה. הוא היה מאוד אופטימי והציג כדורגל שאנחנו מתגעגעים אליו. דריבלים, גולים יפים, פעולות נהדרות. היה מדהים לראות אותו משחק כדורגל, היה מדהים לראות את החדווה שלו ואת הצחוקים בחדר ההלבשה”.
תספר מהפגישות איתו.
“האירוע הזה היה לי מאוד קשה. כל חוסר האונים הזה מולו היה לי קשה. ראיתי אותו ביום ראשון והוא לא היה נראה טוב. החלק הקשה ביותר היה להבין שאנחנו באירוע שהסוף שלו לא יהיה סוף טוב. הוא היה מודע למה שקורה והבין שהכאבים שיש לו הם לא כאבים רגילים”.
״בהתחלה הוא נעדר למספר אימונים כתבתי לו ׳יאללה גדי בחייאת, פעם הייתה עושה שני אימונים ביום ועוד משחק בנערים א׳׳, הוא אמר לי שזה לא רגיל שבאמת כואב לו בצורה חריגה. זה לא אופייני לגדי. כשהגיע האבחון מבית החולים והבנו שמדובר במלחמה אתה כבר נכנס לסוג של אבל”.
״כל העולם מתהפך. כולם התחילו להתעסק בגדי עד שהמשפחה ואנחנו ביקשנו לאפשר לו זמן. הייתה עלייה לרגל לבית החולים. יש בי נחמה מסוימת שאני יודע שגדי הרגיש וראה את החיבוק מהקהל בכדורגל הישראלי. הוא היה מודע שחושבים עליו, שדואגים לו. יש בזה סוג של נחמה״.
״הכאבים שהיו לו בימים האחרונים, וההתדרדרות הנוספת שהייתה לאחרונה, כנראה שהכאבים גברו עליו. זה עולם הפוך. אתה מקבל מישהו שסימן ההיכר שלו הוא החיות שלו ושמחת החיים, ודווקא זה הולך. זה פשוט לא נתפס״.
“האנרגיות שהיו סביבו בחדר ההלבשה והצחוקים איתו לא נגמרים. מאז גיל נוער ועד הימים האחרונים הוא היה שחקן מרכזי בכל חדר הלבשה. אבדה גדולה מאוד״.
גם אתמול במשחק כבר בטח הראש לא היה שם.
״ביום ראשון הגענו לבקר אותו ואחרי זה ביטלתי את כל הפגישות כי פשוט לא הצלחתי לתפקד. אמרתי לדודו בזק אתמול במעלית לסמי עופר שכנראה זאת הייתה הפעם האחרונה שראינו את גדי. לא ידעתי שזה יבוא כל כך מהר, אבל בתודעה אתה מבין שזה אירוע חריג ושאין דרך חזרה”.
״הכל הופך להיות משני. זה כאב גדול וצער גדול. הוא אדם שפרץ הכל והיווה דוגמה לאלפי בני נוער שאפשר להגשים חלומות. הוא זכה בדבר הזה ולצערי לזמן מסוים״.
“לראות מהצד את גדי מתקדם מאשדוד לבית״ר ירושלים ואז לקנזס ומתחתן ומקים משפחה. התרגשות גדולה. זה סוג של גאווה היה לראות אותו מתקדם ואיך הדברים הסתדרו לו. ואז פתאום משום מקום מגיעה מכה כזו שאי אפשר לעכל”.
בטוח שכבר רצות מחשבות על מה עושים מפה.
“יש לנו קושי גדול להכיל את האירוע הזה. זה פגע בנו ישירות בבטן הרכה שלנו. גדי הוא אחד מאיתנו. השבתנו את כל הפעילות של המועדון בכל מחלקות הנוער ונחשוב הלאה מפה מה לעשות בהמשך כדי להנציח את זכרו באופן שהכי ראוי לו. תוך כדי שאני מדבר אתכם, מישהי שעוסקת במאבק בגזענות כותבת לי כמה הוא היה משמעותי במאבק הזה ושהיא כואבת מאוד את לכתו”.
״אתם מבינים כמה הייתה לו השפעה בכל כך הרבה גזרות. תבינו את הסיטואציה. אני מדבר אתכם מהמשרד שלי ולא מעכל בכלל שאני מדבר על גדי. זה פשוט הזוי ולא נתפס. פשוט לא נתפס. מה שנשאר זה לחבק את המשפחה, לזכור את גדי ברגעיו הטובים, היפים והשמחים. זאת הייתה דמותו וככה נזכור אותו. יהי זכרו ברוך”.
