כמובן שהנרטיב הזה שירת אותו בזמנו, שכן הדברים נאמרו לאחר מלחמת לבנון השנייה, בעת שאהוד אולמרט היה ראש הממשלה. אלא שהם היו כה מפורשים עד שאי אפשר לסגת מהם: בישראל יש אחראי אחד – לכישלונות ולהצלחות גם יחד.
אולי זאת הסיבה שבגללה טיפחה סביבתו, כבר בעוד נערמות הגופות ביישובי הנגב המערבי, את תיאוריית הקונספירציה. לכאורה יכול אדם לומר – נכון, ראש הממשלה הוא אחראי, אבל כאן לפנינו מקרה קיצוני של בגידה, קשר מבפנים, שיתוף פעולה עם האויב.
בינתיים הדבר היחיד שהתברר כבעל סממנים של שיתוף פעולה – אם לא עם האויב ממש אזי לפחות עם הספונסר שלו, קטר, התגלה בלשכת ראש הממשלה. זה לא מפריע לכמה יצורים הזויים להמשיך ולגוון את האש אל גופי הביטחון.
מדהים היה לשמוע את הודעת ראש הממשלה אחרי שנכפתה על ישראל הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה. אפשר להגיד שהיה ברור שכך יהיה. שדונלד טראמפ שנתן לנתניהו אישור פומבי לפתוח את שערי הגיהינום מעל לראשי העזתים יגלה שנתניהו פשוט לא מסוגל לנצח ויסיר את האופציה הזאת מעל לשולחן. אבל נתניהו שלא מסוגל לומר מילה אחת של אמת גם כשהיא שקופה לכלל הציבור, התחבא מאחורי גבו של צה"ל.
הסיוע לפלסטינים, זה שחורה כל כך לישראלים רבים שחלקם הגדול מיוצג באמצעות סיעות הימין הקיצוני בממשלתו? זה בכלל לא הוא, הווינר הקשוח, המצביא המהולל – זה צה"ל הרופס, הכנוע, הממהר לוותר, הוא זה שממליץ על הכנסה דחופה של סיוע הומניטרי… כמה עלוב אפשר עוד להיות?
