הפיגוע בו נרצחה צאלה גז ז"ל, ונפצע קשות בנה שיולד לאחר שאימו ספגה את הכדורים הקטלניים, הוא טרגדיה שוברת לב. הוא התרחש בתקופה שבה פיגועי הבודדים או אלו היוצאים לפועל באופן מאורגן כזה או אחר ביהודה ושומרון וברחבי הארץ, מושפעים באופן ברור מהמתרחש ברצועת עזה.
האתוס הפלסטיני שהתהווה מאז מתקפת חמאס 7 באוקטובר, גורם לצעיר הפלסטיני משכם או מרמאללה לחשוב שניתן לפגוע במדינת ישראל באופן מכאיב ביותר, להביא לקץ המשילות שלה באזור ולנצל את קשייה להתמודד מול ארגוני טרור ומיליציות חמושות.
אל-ערורי חוסל, אחרים הגיעו במקומו
פני הטרור ביהודה ושומרון קיבלו גוונים וצבעים חדשים, והתופעה של קבוצות חמושות ומאורגנות, עם מדים ומגוון רחב של כלי נשק, שהחלה בתשתית "גוב האריות" בשכם לפני כמה שנים, שינתה באופן מדאיג את תצורתה.
מארב כמו בעזה, זירת הפיגוע שבו נרצחה צאלה גז ז"ל
מחבלי תשתית "גוב האריות" שהו רוב זמנם ברשתות החברתיות, ודאגו לתעד את פעולותיהם כדי לייצר הד באוכלוסיית מחנות הפליטים ובעיר שכם. הם חוסלו כמעט עד האחרון שבהם. הדור הבא של הקבוצות החמושות במחנות הפליטים בצפון הגדה מקבל השראה מהמלחמה ברצועה והכוונה וכסף מאיראן, פועל במחנות הפליטים ומתגרה בכוחות צה"ל, ומנצל את היכרות השטח שלו והיכולת להיעזר באוכלוסייה המקומית כדי לבצע בשטח פיגועים קשים.
חמאס, שהפך להיות זהיר יותר מאז פרוץ המלחמה, פועל גם הוא בצירים בין-אזוריים, ומפעיל צירי תקשורת בין גורמים הנמצאים ברחבי יהודה ושומרון ולעיתים בישראל, לבין אנשי חמאס הממוקמים במדינות שכנות. הצירים הללו נועדו להעברות כספים, שימוש נרחב בקריפטו, הברחות אמצעי לחימה רגישים ומסוכנים דרך הגבול המזרחי, והנחיות והדרכות מגוונות בתחומי הפעלת אמצעי לחימה.
חיסולו של סאלח אל-ערורי – שהכווין ממקום שהותו במדינות באזור (בעיקר מלבנון ומסוריה) פעולות טרור נגד ישראל, בעיקר ביהודה ושומרון – פגע קשות ביכולת של חמאס לנהל מערכה סדורה נגד ישראל. אך כפי שכבר למדנו להכיר, במזרח התיכון אין ואקום, וחלל שנפער יתמלא במהירות – במקרה הזה על ידי מנהיגות חדשה החוזרת ומנהלת את פעילות חו"ל ביתר חשאיות. סימן בולט לכך הם הפרסומים על סיכולים ממוקדים בלבנון של פעילי חמאס בעת האחרונה.
להיערך להתגברות הטרור בעקבות שחרור אסירים | צילום:
reuters
גם אם אותה מנהיגות נעדרת בשלב הזה את ניסיונו ויכולותיו של אל-ערורי, אסור להקל ראש במוטיבציה שלה, בניסיון שייצבר תוך כדי תנועה ובחסות שהיא תקבל מגורמי טרור כמו משמרות המהפכה. הפער הזה ייסגר במהירות, והנחת העבודה הישראלית חייבת להיות ברורה: פעילות הטרור המוכוונת מחו"ל כאן כדי להישאר.
מתחת לרדאר
בחברון ובדרום הגדה, אזור שבו פעלתי שנים ארוכות, חמאס ממשיך לאתגר את צה"ל ושב"כ בשל יכולותיו להקים פעם אחר פעם תשתיות בעלות יכולת לפיגועים קשים.
לאורך השנים פועל חמאס חברון מתחת לרדאר, וכאשר פעיליו מצליחים להוציא פיגוע, במיוחד בעקבות ההשראה מרצועת עזה, מחיר הדמים עלול להיות כבד. חמאס בחברון לרוב יצטרף לפעילות הטרור בשלב מאוחר יותר, בבחינת "ישחקו הנערים מצפון הגדה לפנינו", אך יכולתו לבחון את האירועים מהצד, ללמוד, להפיק לקחים ואז לשגר חוליות לבצע מעשי טרור – אתגרה תמיד את מערכת הביטחון, ואת שירות הביטחון הכללי בפרט.
שב"כ וצה"ל פועלים בחברון בעומק התשתיות, וההצלחות המבצעיות משמעותיות. על כל פיגוע קשה שיוצא מהאזור, מערכת הביטחון מסכלת עשרות כאלו שהיו אמורים לשפוך את דמם של ישראלים רבים. הנתון הזה אינו מנחם משפחה שיקירה הוא קורבן לפיגוע, וגם אנשי ונשות השב"כ מקבלים בצורה קשה כל כישלון – אך למרבה הצער לעולם לא נוכל למנוע מעשי טרור באופן מוחלט.
דוגמה לכך, הוא הפיגוע הקשה ביותר שאנשי חמאס ביצעו בשנה האחרונה התרחש ברכבת הקלה ביפו באוקטובר 2024, שבו נרצחו שבעה בני אדם. הפיגוע בוצע על ידי שני מחבלים תומכי חמאס, ובהשראת המלחמה ברצועה. אחד מהמחבלים שחוסל היה דור שני למשפחת שהידים של חמאס בחברון.
מלחמת מוחות מול כוחות צה"ל – ביו"ש ובעזה | צילום:
דובר צה"ל
הבטן הרכה ביהודה ושומרון הייתה ונותרה צירי התנועה הארוכים שבהם נוסעים מדי יום עשרות אלפי ישראלים. אלו מקומות בהם נוח יותר לבצע פיגוע, לאחר איסוף מודיעין קפדני, בחינה של שעות התנועה, בחירת נתיבי מילוט ויכולת להסתתר ביישובים פלסטיניים סמוכים.
כל פיגוע כזה גם מעניק השראה אידיאולוגית ומבצעית לתשתיות טרור נוספות שצצות בשטח, וזהו אתגר משמעותי לצה"ל ולשב"כ, המצריך פריסה של כוחות במאפיינים שונים, מארבים, הפעלת יכולות מודיעיניות ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות. רוב פיגועי הירי בחודשים האחרונים, לרבות פיגועים עם פצועים והרוגים ישראלים, אירעו בכבישי מרחב שכם, טולכרם וכן צפון השומרון.
ארגוני הטרור הפועלים ביהודה ושומרון, בפרט חמאס, יודעים זאת, והם מנהלים מלחמת מוחות מול מערכת הביטחון הישראלית. נכון – לצה"ל ושב"כ יש יכולות מבצעיות, מודיעיניות וטכנולוגיות יוצאות דופן, לצד איכות אנושית, יצירתיות, נחישות ומחויבות מרשימות ביותר. ועדיין, מולנו ניצב אויב נחוש, מתוחכם, קיצוני ובעיקר צמא דם. אסור לזלזל בו או להמעיט ביכולתו: פעילי הטרור לומדים מכל סיכול, מפתחים שיטות חדשות, מקפידים לפעול במחשכים ובמידור קיצוני, ומחפשים בתוכם כל העת פרצות המאפשרות למודיעין הישראלי לחדור לתוך הליבה הארגונית שלהם.
מוקדי ידע חדשים
שחרורם של מאות מחבלים בתמורה להשבתם הביתה של חטופינו מעזה, מחייב היערכות משמעותית של מערכת הביטחון ביהודה ושומרון – והאתגר הגדול הוא להתמודד עם מוקדי הידע והקשרים שנוצרו בבתי הכלא הישראלים בין מחבלים מחמאס ומהג'יהאד האיסלאמי שהגיעו מאזורים שונים בגזרה.
בתי הכלא מהווים את התשתית הנוחה והקלה ביותר להימצא ביחד, ללא מעש, לחזק את המרכיבים הדתיים ובעיקר את הקשרים הבין-ארגוניים והבין-אזוריים. במובן הזה, מדובר בבית הספר הטוב ביותר לטרור, וגם כאן – לא תמיד נוכל למנוע את המתרחש שם. לכן חייבת ישראל חייבת להתייחס בחומרה רבה לכל פעיל שנעצר שוב, ולהחמיר בענישתו על מנת להרתיע אחרים ככל הניתן.
חמאס לא יניף דגל לבד גם אחרי חיסול מוחמד סינוואר
פעילות נגד טרור מורכבת מרכיבי רצף הסיכול, שאסור להפסיק ולו לרגע. ראשית הצירים, במובן הזה, היא אחיזה בשטח – ביהודה ושומרון העליונות הביטחונית והמודיעינית קיימת מאז אפריל 2002, אז שב צה"ל לשליטה מלאה בשטח אחרי מבצע "חומת מגן". מאז ועד היום יש לצה"ל ולשב"כ חופש פעולה מלא בכל רחבי יהודה ושומרון, והוא פועל גם בתאי שטח המוגדרים כשטחים פלסטיניים באחריות מלאה של הרשות הפלסטינית. חזרתם לשטח של מחבלים משוחררים רק מעצימה את האתגר.
שב"כ וצה"ל נוקטים ביד קשה ומנהלים משך תקופה ארוכה ביהודה ושומרון מבצעי חישוף שטח והרס מבנים בהם מסתתרים פעילי טרור, תוך הרחקת אוכלוסייה ממחנות הפליטים לתאי שטח באזורים אורבניים. הפעילות הזו באה לידי ביטוי במיוחד בצפון השומרון ובמרחב ג'נין, שם נוצרת מציאות חדשה בחלק מהכפרים והעיירות הפלסטיניות, ואותן קבוצות חמושות נפגעות כמעט מדי יום – בין אם במעצרים ובין אם בסיכולים ממוקדים.
וגם כאן – מדובר במערכה ארוכה, מורכבת, עם הצלחות רבות וגם, למרבה הצער, כישלונות. חברי הקבוצות החמושות מכירים היטב את השטח, יודעים היכן להסתתר ולהחביא אמצעי לחימה. הם עוקבים אחר תנועות צה"ל ומנסים ללמוד את שיטות העבודה שלו. מערכת הביטחון מבינה היטב את האתגר, והיא אינה מורידה ולו לרגע את הרגל מהגז.
לצד זאת, אתגר נוסף הוא הברחות הברחות אמצעי הלחימה מגבול ירדן – באחרונה יש ירידה בהיקפי התופעה בזכות פעילות נחושה ואינטנסיבית משני צדי הגבול, אך גם היא עדיין רחוקה מלתת מענה אפקטיבי להפסקת ההברחות.
חמאס עדיין באזור הנוחות
ברצועת עזה מקפיד חמאס להפגין "צומוד" – עמידה איתנה מול כוחות צה"ל – תוך המשך החזקת החטופים הישראלים והסכמה לעסקה בתנאים הנוחים לו, גם אם זה אומר להתרכז כרגע בעיקר בלחימה ברצועה ולעסוק פחות בהכוונת טרור בגזרות אחרות, בפרט ביהודה ושומרון, שם כאמור פועלות חוליות של הארגון באופן עצמאי יותר.
חמאס ערני לשיח בישראל בנוגע לאפשרות של מבצע נרחב ברצועה שעלול לסכן את שלום החטופים, והוא ינצל את המתח הזה כדי להעצים את הקולות הקוראים שלא לממשו, באמצעות סרטי תעמולה אכזריים וציניים עם חטופים שיפיץ, וגם פעילות ברשת.
אופן התנהלות זה מטרתו, בין היתר, לכתוב פרק חדש ומשמעותי בסכסוך הישראלי-פלסטיני, שמהותו ערעור עוצמתה של ישראל וכרסום יכולתה להתמודד עם ארגונים ומיליציות חמושות. למרות שספג מהלומות קשות ואיבד את מרבית שדרת הפיקוד הבכירה שלו, חמאס ממשיך לזכות להצלחה לא מבוטלת בהחדרת נרטיב ה"צומוד", וצורב זאת בתודעה הפלסטינית.
חמאס עדיין נמצא באזור הנוחות שלו (ארכיון) | צילום:
Ali Jadallah, getty images
התפשרות של חמאס במשא ומתן מול המתווכות וישראל עלול, על פי תפיסת מנהיגיו, להביא את הארגון לנקודת ההיפוך בזירה העזתית ולדחיקת רגליו לטובת גורמים מתונים יותר, ולכן הם יעשו כל דבר אפשרי בכדי להאריך את שלב המשא ומתן הנוכחי, להשיג כמה שיותר בתקווה שהמלחמה תסתיים בנסיגה ישראלית, ובכך להבטיח את המשך קיומו של הארגון – הן צבאית והן אזרחית.
חמאס נמצא כרגע באזור הנוחות שלו. מצד אחד, הוא עוקב בדאגה אחר המהלכים הצבאיים של צה"ל והפגיעה השיטתית במפקדים ובמנהיגים בכירים; מצד שני, הוא מחכך ידיו בהנאה נוכח המתח הגואה בחברה הישראלית, והמעורבות האמריקנית במשא ומתן, שכוללת עימו גם שיח ישיר – מהלך שעד לפני חודשים אחדים איש בארגון (וגם בישראל) לא דמיין שיקרה. לכן, המציאות שנוצרה היא שסוגיית החטופים נותרה קלף המיקוח החשוב ביותר להישרדות חמאס.
מילוי המצברים של חמאס
שחרורו משבי חמאס של לוחם גולני עידן אלכסנדר ריגש מדינה שלמה – ואסור שזה יהיה המהלך האחרון. שחרור כל חטופינו, החיים לשיקום והחללים לקבורה, הוא משימת העל של ישראל במלחמה, יותר מכל דבר אחר. זו המחויבות הערכית והמוסרית הראשונה במעלה של מדינה שהפקירה את אזרחיה ב-7 באוקטובר, וכל דבר אחר יהיה כתם לדיראון עולם.
מבחינת חמאס, שחרורו של אלכסנדר במה שנתפס כמחווה לנשיא ארצות הברית, מילא את מצברי ארגון הטרור באנרגיה מחודשת. אם השחרור לא יצר פריצת דרך והסכמות להמשך עסקאות שחרור חטופים, נותר המהלך הצבאי הכרחי לביצוע. המהלך הזה אמור לחדור אל תוך מרחב הנוחות שחמאס נמצא בו כעת, ולערער את שיווי המשקל של ארגון הטרור.
מדובר במהלך מורכב ובעל סיכונים רבים, הנסמך למיטב הבנתי על מודיעין ולא על נפנופי ידיים ורעשי רקע. נקודת האיזון שחמאס נמצא בה כרגע צריכה להשתנות, ולהביא לתזוזות בעמדותיו. המהלך הצבאי אמור להיות לבנה מרכזית בדרך לשם.
העצמת הלחימה באופן משמעותי תיתקל בהתנגדות לא פשוטה. לחמאס היה זמן להתאושש, לגייס פעילים, לשקם מערכים. הפגיעה במפקדיו הבכירים, בהם ככל הנראה גם מוחמד סינוואר, היא אירוע משמעותי, אך אסור לחשוב שבכך יניף חמאס דגל לבן. יש מי שימלא את השורות, גם אם אינו בעל ניסיון כמו המפקדים שצה"ל הרג. וגם המחליפים יודעים שעומק, יוזמה, תחכום, הפתעה ושבירת שגרה של מפקדי וחיילי צה"ל, הם מרכיבים קריטיים בהתמודדות מול ארגוני טרור מבוזרים שאינם נדרשים לאישור תוכניות לכל יציאה מפיר מנהרה או לשיגור נ"ט לעבר כוח צה"לי.
בחמאס קיוו ששחרור עידן אלכסנדר יספק את הזמן "למלא מצברים" (ארכיון) | צילום:
עלי ח'אסן, פלאש 90
פעילי חמאס מכירים את השטח היטב. הם משנים תצורות לחימה ומחליפים מיקומים, פועל בתוך אוכלוסייה, מחפשים את הכוח הנייד או את המלכוד שיביא אחריו כוחות חילוץ. לצה"ל יש את הידע והניסיון האדירים בהתמודדות מול אתגרים אלו, ועדיין – מדובר במשימה קשה, אך גם אפשרית.
הרשות הפלסטינית לעזה? נו, באמת
כדי לנצח את חמאס ולייצר לו ברצועת עזה אלטרנטיבה שאינה מאיימת על ישראל, לא נוכל להשלים את המשימה ללא כיבוש תאי שטח, והימצאות של צה"ל שם, בפרט באזורים רגישים, ולאורך זמן. כך עשינו ב"חומת מגן", וכך ניאלץ לעשות ברצועת עזה. אין ברירה אחרת.
במלחמה בטרור אין ואקום: לא ניתן להגן על כפר עזה, יד מרדכי, שדרות, אופקים ושאר היישובים בעוטף, מבלי שצה"ל ישהה בצידה המערבי של גדר הרצועה ובעומקה, ויפעל כל הזמן ביוזמה ישראלית מבצעית, תוך ייצור מודיעין ופגיעה שיטתית בכמה שיותר מחבלי חמאס.
בעת הזו אין למי להעביר את הרצועה, וכל הדיבורים על הרשות הפלסטינית כסוג של אפשרות, מזכירה לי את הפתגם הערבי "על מילים אין צורך לשלם מיסים". רמאללה לא יודעת, אינה רוצה ובעיקר אינה יכולה לחזור לרצועה במצבה הנוכחי. נדרשים כוחות אחרים, אפילו לתקופה מוגבלת, של מדינות ערביות מתונות ובעלות אינטרסים מדיניים וכלכליים כדי להיכנס לשטח.
כל פתרונות החמולות, ממשלת טכנוקרטים ורעיונות אחרים, יכולים להיווצר רק אם כוחו הצבאי של חמאס ייפגע באופן בלתי הפיך, מנהיגיו יחוסלו או יעצרו, ובעיקר – התשתית האזרחית אותה מספק הארגון לתושבים הרבים תיפגע בצורה כזו, שתחייב מנגנון אזרחי אחר שהשפעת חמאס בו תהיה נמוכה מאוד.
אין לרשות הפלסטינית את היכולת לשלוט ברצועת עזה (אבו מאזן, ארכיון) | צילום:
reuters
מדובר בתהליך של שנים ולא בנוסחה של "שגר ושכח", והוא ידרוש נוכחות צבאית פיזית של ישראל ברצועה, ובניית מערכות חדשות לקיום חיים על ידי גורמים שאינם מאוימים או משרתים את חמאס.
כדאי גם להזכיר לכל מי שיבקשו לנצל את המצב כדי להקים בחזרה יישובים יהודים ברצועת עזה, כי מהלכים מסוג זה ישמיטו לחלוטין את ההצדקה המוסרית והצבאית של ישראל לפעול בשטח, יסכנו חיים לשווא ויובילו לנזקים גדולים ולפגיעה במערכת היחסים עם ידידות חשובות לנו הן במזרח התיכון, בעולם המערבי וכמובן – עם ארצות הברית.
נוכח ההתפתחויות המדיניות האחרונות, והלך המחשבה שארצות ונשיאה נמצאים בו כעת, נדמה שהדרך הכי נכונה לנהל את כל צעדינו ברצועת עזה תהיה באמצעות הביטוי היהודי הידוע "סוף מעשה במחשבה תחילה".
>>> אריק "האריס" ברבינג כיהן כראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון, וראש אגף הסייבר בשב"כ
